פסק-דין בתיק ת"א 43914-02-10

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.         מה דינו של עיקול שנרשם על זכויות החייב בנכס לאחר שהחייב חתם על הסכם ממון המקנה את זכויותיו בו לבת זוגו ובטרם אישר בית הדין הרבני את ההסכם. זו השאלה העיקרית שבמחלוקת בהליך זה והיא תידון ותוכרע להלן.

2.         הנתבעת, גב' רונית אופיר, היתה נשואה בעבר לתובע, מר אמנון ברנזון (להלן: "הבעל" או "החייב". הנתבעת והבעל ייקראו להלן ביחד "בני הזוג").

            במהלך חיי הנישואין רכשו בני הזוג זכויות בבית מגורים הידוע כגוש 10076 חלקה 278 ברחוב האחוזה 127 בפרדס חנה כרכור (להלן: "הנכס"). הבעלות בנכס רשומה על שם חברת מילבר בנייה ופיתוח בע"מ (להלן: "החברה המשכנת"), וזכויות בני הזוג בו, מחצית לכל אחד, נרשמו אצל אותה חברה. בהמשך נרשמה לטובת בני הזוג הערת אזהרה על זכויותיהם בנכס בלשכת רישום המקרקעין.

3.         לימים חיי הנישואין של בני הזוג עלו על שרטון והם התגרשו זה מזו בהתאם להסכם גירושין וממון אשר נערך ונחתם ביניהם ביום 29.7.00 (להלן: "הסכם הגירושין"). הסכם הגירושין הוגש לאישור בית הדין הרבני וקיבל תוקף של פסק דין ביום 28.8.00.

            בהתאם להסכם הגירושין נקבע כי הבעל רשאי להמשיך ולהתגורר בנכס במשך שנתיים ימים, אולם כעבור שנה אחת ממועד אישור ההסכם על ידי בית הדין הרבני, הנכס יוצא למכירה לכל המרבה במחיר ובכפוף למתן זכות קדימה לשני בני הזוג.

4.         ביום 13.7.04 נערכה ונחתמה בין בני הזוג תוספת להסכם הגירושין לפיה הוסדרה רכישת חלקו של הבעל בנכס על ידי הנתבעת בתמורה לתשלום סך של 194,000 ש"ח (להלן: "תוספת ההסכם"). ביום 1.3.05 נתן בית הדין הרבני בחיפה תוקף של פסק דין לתוספת ההסכם. יודגש כי ממועד חתימת תוספת ההסכם לא חל כל שינוי ברישום זכויות בני הזוג בנכס.

5.         הבעל הסתבך בחובות כלפי בנק יורו טרייד בע"מ, לימים חברת יורו טרייד (להלן: "הנושה") והנ''ל הגיש נגד הבעל תביעה כספית. ביום 30.6.03 ניתן לזכות הנושה פסק דין באותה תביעה (להלן: "פסק הדין").

לצורך ביצוע פסק הדין פתח הנושה נגד החייב תיק הוצל"פ מס' 01-29380-04-09 בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב (להלן: "תיק ההוצל"פ"), ובמסגרתו הוטל ביום 21.10.04 עיקול ברישום על זכויות הבעל בנכס (להלן: "צו העיקול"). ביום 8.11.04, משמע, לאחר חתימת תוספת ההסכם ולפני שבית הדין הרבני נתן לתוספת תוקף של פסק דין, נרשם צו העיקול על זכויות הבעל בנכס אצל החברה המשכנת.

6.         לבקשת הנושה מינה ראש ההוצל"פ  את ב"כ הנושה דאז, עו"ד כרמל נפתלי, ככונס נכסים על זכויות החייב בנכס. בהמשך, שוב לבקשת הנושה, מינה ראש ההוצל"פ את עו"ד שמואל סלפוי ככונס נכסים תחתיו של עו"ד נפתלי (להלן: ''כונס הנכסים'').

            טרם מינוי כונס הנכסים, הגישה הנתבעת תגובתה לראש ההוצל''פ ובה העלתה טענות דומות לטענותיה בהליך זה. בנסיבות העניין, ראש ההוצל"פ עיכב את מינוי  כונס הנכסים ונתן לנתבעת שהות לפנות לבית המשפט המוסמך בתביעה למתן פסק דין הצהרתי באשר לזכויותיה בנכס, דבר שלא בוצע בפועל.

7.         בהחלטות ראש ההוצל"פ מיום 24.6.09 ומיום 21.9.09 נקבע כי על כונס הנכסים להגיש תביעה לפירוק שיתוף בנכס. מכאן תביעה דנן, לפיה מבקש החייב, באמצעות כונס הנכסים, סעד של פירוק שיתוף בנכס באמצעות מכירתו, תשלום מחצית התמורה שתתקבל מהמכירה לנתבעת ופירעון חובותיו של הבעל באמצעות המחצית השנייה.

טענות הצדדים בתמצית:

8.         הנתבעת מתנגדת לסעד המבוקש בתביעה, ובסיכומיה היא מעלה מספר טענות כלהלן:

א.         עם חתימת התוספת השנייה הנתבעת רכשה את זכויותיו של הבעל בנכס. לפיכך, במועד המאוחר בו הוטל צו העיקול לחייב לא היו זכויות כלשהן בנכס והצו לא תפס מאומה.

ב.         התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת הטענות המפורטות בכתב התביעה ביחס לזכויות החייב בנכס והוא נמנע מהזמנת עדים רלוונטיים לעניין זה.

ג.          הנתבעת הינה דיירת מוגנת ומכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972, אין להורות על פינויה מהנכס.

ד.         בהתאם לסעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, רק שותף במקרקעין זכאי להגיש תביעה לפירוק שיתוף. מאחר והתובע לא נמנה על אלה, הרי הוא אינו זכאי להגיש תביעה דנן.

9.         החייב, באמצעות כונס הנכסים, מבקש לקבל את התביעה ולדחות את טענות ההגנה אשר העלתה הנתבעת וזאת מכל הנימוקים כמפורט להלן: